אני בטח לא מחדשת לך אימוש- שגיל ההתבגרות
הוא ה- גיל בו כל מה שהכי חשוב זה :

מי החברים שלי, האם יש לי חברים, איזו חברה אני
מה אומרות עלי החברות שלי, מה אומרות מאחורי הגב שלי,
איך אני ניראת ביחס לחברות שלי,
או
למה אין לי חברות, מי צריך חברות בכלל
אני מפחדת לייצור קשרי חברות, לא הולך לי עם מציאת חברות.
לא מזמינים אותי לשום מקום, אני לא מדברת עם אף אחת גם ככה.
ולפעמים עדיף לבד- זו באמת התמודדות גדולה ממש.
או
יש לי מסך ואני לגמרי מסתדרת שם, הוא הבסטי האמיתי שלי,
וגם חברים וירטואליים הם חברים, וגם סירטונים הם חברים
ובכלל המסך הקטן הז הכי נאמן לי בעולם. הרי הכל קורה שם.

וזה גם ממש בסדר שאני לא ממש אהיה מי שאני-
כי יותר חשוב שיהיו לי חברות, גם אם הן מתלבשות, מתנהגות אחרת ממה שאני.
או ממה שאת אמא רוצה עבורי.
העיקר שאהיה שווה משהו. בעיני מישהו, גם אם לא בעיני עצמי.

כבר אמרו פרויד ואריקסון שבגיל ההתבגרות הכי חשוב זה להסתדר עם קבוצת השווים- עם בני אותו הגיל.
זה כמו מראה ענקית ענקית שכל הזמן משקפת למתבגרת שלך מי היא.
וכמו כל מראה- לפעמים קל להסתכל לה ישר בעיניים ולפעמים יותר קל לבחור להסיט מבט.

אני פוגשת בקליניקה נערות מהממות! שבאות עם כל מיני מטרות לחיים ותמיד העניין החברתי עולה ובצורה משמעותית.
אז קודם כל נכיר בזה. זה השלב, זו ההתמודדות.
זו הדרך שהמתבגרת שלך צריכה לעבור. זה הכי נכון עבורה.

אז איפה את נכנסת לתמונה?
מה את כן יכולה לעשות? לפחות מהצד שלך כדי לעזור לה?

תיהי נוכחת:
מאוד חשוב שתראי לה שאת איתה, תתענייני באמת,
תנסי לייצר שיחות מסדרון או מטבח כאלה נחמדות, יציאות משותפות רק שלכן,
תקשיבי לה, גם לדברים הפשוטים כביכול, בלי לחפור לה או להטיף או לייעץ.
סתם לפטפט- שיחת חברות כזאת.
תראי לה שאת רואה אותה- בזה שהיא חשובה לך
ואת מביעה התענייניות בחייה בעדינות המתאימה לה.

תתענייני בעולמה:
גם אם היא בוחרת בדרך אחרת ממה שאת בחרת בגיל ההתבגרות שלך,
תתענייני בה. ברצונות שלה, במוזיקה שהיא שומעת,
בחברות שלה ובכייף שהן עושות יחד, באיך היא מתמודדת כשקשה לה עם מורה או חברה מעצבנת.
באיך שהיא מתלבשת ולמה זה עושה לה טוב.

כשאת כבר שם: שימי שנייה בצד את תפקיד האמא המחנכת והמובילה.
תיהי חברה, תזרמי לרגע. אני מבטיחה לך שזה לא יעשה שום נזק לעתיד.
אלא רק יפתח בינכן אמון וקשר קרוב יותר.

וזה מוביל אותי לדבר הבא...
אל תמהרי לפסול:
לא כל מה שהיא אומרת, עושה, חושבת, לובשת- יישאר לנצח.
זה קצת מפחיד אותנו ההורים- אם היא ככה עכשיו לאן זה יוביל אותה בהמשך.
אימל'ה היא מתדרדרת ואני חייבת לעצור את זה.
לא בהכרח! שימי על כל חשש שלך סימן שאלה.
תזכרי שזה גיל מאוד סוער ומשמעותי, כל תחומי החיים שלה מתפתחים בבת אחת
באוטוסטרדה מטורפת! ואת כאן לראות אותה, להקשיב לה, לכוון אותה.
אז לפסול? לא יעבוד.
לדבר מתוך הלב- לשאול ולא להגיד,
להקשיב ולא להסיק מסקנות עליה מראש- זו דרך לתקשורת פתוחה.
למצב בו היא תוכל לקבל ממך את כל הטוב שאת רוצה לתת לה. בלב ששומע באמת.

וברור שעל הדרך את מרוויחה אותה וגם מודלינג מצוין למה זו באמת חברה.
זאת שרואה אותך באמת. היא כבר תימצא את הדרך להקיף את עצמה בחברות כמוך
ולהיות חברה כזו בעצמה :)
 

“לכל יהלום יש את הפוטנציאל לנצנץ
כמו שבכל אחת יש עוצמה
המחכה להתגלות”
(אילה ביטון)